אוכל לתינוקות הוא צמד מילים מטעה משהו, מעצם האפשרות לפרשו כתיאור עובדתי יבש, לפיו קיים בנמצא סוג מזון שהוא בבירור "אוכל לתינוקות". במציאות הדברים מתבררים כאחרים. המזון היחיד לגביו ניתן לקבוע חד משמעית כי הוא אוכל ייעודי לתינוקות, הוא חלב אם. כל המזונות האחרים המשמשים להזנת תינוקות, הם סוגי אוכל המשתנים בתלות ובהתאם לתרבות בה נולד התינוק, להיצע המזונות הכללי במקום בו הוא נולד ולמצב המעמד החברתי-כלכלי של משפחתו, שקובע גם הוא את התפריט היומי של תינוק.

מי מכם שזוכר, ולו מסיפורים, מה היה התפריט של תינוקות לא-יונקים בישראל עד רק לפני שניים-שלושה עשורים, זוכר בוודאי כי תינוקות קיבלו חלב פרה בבקבוק, החלו לשתות מים בגיל מספר חודשים ולאחר מכן זכה לקבל, למשל, מיץ מעגבניות טחונות. כיום, לעומת זאת, הוראות משרד הבריאות הישראלי מנחות להחליף חלב אם אך ורק בתמ"ל – תרכובת מזון לתינוקות ולהתחיל במעבר למזון או אוכל לתינוקות מוצק באופן הדרגתי ביותר, החל מגיל 4 חודשים באמצעות טעימות, ורק לאחר מכן עלייה הדרגתית עד מעבר לארוחות מוצקים החל מגיל חצי שנה. חלב פרה מומלץ לשתיית פעוטות רק החל מגיל שנה. מדוגמא קטנה זו, ניתן להבין כי מה שנתפס עד לא מזמן כסוג ברור של אוכל לתינוקות, הפך להיות אסור בתכלית האיסור עד גמר שלב התינוקות כמעט והמעבר לקטגוריית הגיל של פעוטות.

ובכל זאת, מובן שניתן לנסות למנות סוגים שונים של אוכל לתינוקות המקובל כאן והיום. כאמור, המלצת טיפת חלב ומשרד הבריאות היא להתחיל בטעימות מגיל 4 חודשים. לרוב נהוג להתחיל ממתן ירקות מאודים וטחונים, לאחר מכן רסק פרי (אם מתוצרת בית ואם מתוצרת קנויה כלשהי) ומאוחר יותר נוסף גם בשר למחית הירקות. לאט לאט מצטרפים לתפריט היומי המומלץ סוגי פירות, ירקות ובשרים נוספים, דגנים וקטניות, לחם ופסטות ולמעשה אפשרות להצטרפות לתפריט הביתי הרגיל, למעט העובדה כי רק בגיל 9 חודשים ניתן להתחיל לצרוך, לאחר שלילת רגישויות, מוצרי חלב וביצים. חלב ניגר ודבש אסורים עד גיל שנה.